ביקורת עצמית, זה טוב או רע?

הרבה פעמים אנחנו מייחסים לביקורת עצמית משמעות חיובית, בכך שהיא כביכול מדרבנת אותנו לעשייה. כאילו מבלי הקול הביקורתי הזה ("עצלן", "פחדנית") לא נתחיל לפעול.

מה שקורה בפועל זה שהמבקר הפנימי עוזר לנו לשמר את המצב התקוע – בכולנו יש חלק ששונא שמעליבים אותו. כך, שאם אני בזה לעצמי על מצב תקוע, מיד יכול יתעורר חלק מרדן שמתמרד נגד הבוז, או חלק שרוצה לעשות דווקא. כך אנו מסתובבים במחול שדים סביב עצמנו, מחול שיצרנו בעצמנו.

כדי לצאת מהטירוף הזה, כדאי להתחיל לנהל מערכת יחסים אחרת עם המבקר הפנימי, הקול הזה שנמצא איפשהו "בפנים", שמעיר לנו, משפיל אותנו, ממרר את חיינו, מסביר לנו כמה אנו הרבה פחות טובים מהאחרים, כמה אנו מבזבזים את חיינו וכמה הוא ציפה מאיתנו להרבה יותר.

אבל לפני שאכנס לשאלה איך להתמודד עם המבקר הפנימי, בואו נבדוק מאיפה הוא בכלל מגיע?

איך מתפתחת ביקורת עצמית?

אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו. אבל לפי המחקרים מקורה בסביבה בה האדם גדל. למשל, ילדים להורים ביקורתיים עלולים להפנים את "הקול הביקורתי" של ההורים ולהמשיך להיות ביקורתיים באותה מידה כלפי עצמם. ילדים אחרים גדלים בסביבה בה הם מרגישים שרק אם יהיו מספיק טובים ויעמדו בציפיות, הם יתקבלו על ידי ההורים או הסביבה.

בגלל שלרוב ביקורת עצמית מתפתת בגיל צעיר, ולעיתים יש לה תפקיד חשוב ביכולת של הילד להתמודד ולשרוד בסביבה בה הוא גדל. כתוצאה מכך, גם שנים לאחר מכן, אנשים מתקשים לוותר על דפוסים אלה למרות שברור כי הם גורמים לסבל רב ותקיעות.

לכן עבודה עם המבקר הפנימי היא מרכזית וחשובה לעבודה עם שחרור חסימות, במצבים של תקיעות וחוסר שביאות רצון.

איך לזהות את המבקר הפנימי?

המבקר הפנימי זה לא משהו חיצוני, הוא חי בתוכנו ואם כך אנחנו יכולים לנהל אותו.

בד"כ, אנחנו מתעלמים ממנו (או קודם מתבאסים ממנו ואז מתעלמים ממנו) כי לא יודעים מה לעשות עם הקול הזה.

אנחנו חושבים שאין מה לעשות איתו ושהוא לא ישתנה לעולם. כאילו נדונו לחיות איתו לנצח.

כדי לחיות איתו בשלום ולמצוא איתו שפה משותפת חשוב ללמוד לזהות אותו. היכולת הזאת תאפשר לנו למפות את המבקר הפנימי בזמן אמת ולהגיב מיד. איך נוכל לזהות אותו? ניתן תשובה לארבעת השאלות הבאות:

מה הוא עושה?

מה הוא אומר?

מתי הוא מופיע?

מה אנו מרגישים אחרי הופעתו?

מה עושה המבקר הפנימי?

הוא מאשים, גורם לנו להצתדק, להתבייש, הוא משפיל, מפחיד, מטיל ספק, לוחץ. נשאל את עצמנו: מה הוא עושה כרגע? או מה אני עושה לעצמי כרגע? אם התשובה תהיה אחד מהפעלים שדיברנו עליהם קודם זה סימן שהמבקר הפנימי הופיע ונמצא בפעולה.

מה אומר המבקר הפנימי?

הוא מודיע לנו שאנחנו לא בסדר. עולים המשפטים המוכרים שאנחנו אומרים לעצמנו: "אני אמא לא מספיק טובה", "אני טיפשה", "אני כישלון", "אני כלום", "כלום לא יעזור", "אסור לטעות", "טעות זה כישלון", "צריך תמיד להיות נחמד לאחרים", "כולם מסביב מספיקים ורק את לא מסודרת", "אני לא ראוי", "חייב משהו להשתבש". אתם יכולים להשלים לבד את המשפטים מהאוסף הפרטי שלכם.

המפשטים האלה הם סוג של כפתורים אדומים שבאמצעותם יהיה קל יותר לאתר מתי החלק המבקר בפעולה.

מתי הוא מופיע?

הוא תמיד שם, ויכול להופיע בכל רגע. אבל יש סיטואציות שהסבירות שהמבקר יופיע ויתפוס מקום כבוד גבוהים יותר. אלה הם הרגעים כאשר אנחנו פגיעים: חווים כישלון או טעות. לדוגמה: חווים דחיה וסירוב, התחלה חדשה, כשאנחנו עומדים לפני הלא נודע, עשינו משהו ומחכים לתגובה מהצד, נמצאים במצב לא משאבי (עייפים, מאוכזבים או חולים). אלה הם מקומות בהם המבקר הפנימי יכול "לחגוג". לכן חשוב במצבים האלה להזכיר לעצמינו שהקול הזה זה לא דבר אמת, זו לא מציאות, אלה הן רק מילים של המבקר הפנימי שתפס עמדה לא מפרגנת כלפינו.

איך אנחנו מרגישים כתוצאה מפעולה של המבקר הפנימי?

בן אדם שדיברו עליו ככה ירגיש בושה, אשמה, עייפות, ייאוש , כעס, ספק, חוסר אונים. כל אחד יגיב בהתאם לטמפרמנט ולהתנהגות שהתבססה במשך שנים רבות כתגובה למבקר הפנימי. חלקנו יסבלו בשקט, או בדחיינות, אחרים יכפילו את המאמצים ברצון לקבל הכרה.

חשוב להבין מה הם הדפוסים שלנו וגם הם יהפכו לכפתורים אדומים וישמשו כאזהרה שהמבקר הפנימי הופיע.

אז מה אפשר לעשות?

אפשר להפסיק או לצמצם את הביקורת. הצעד הראשון הוא לזהות את המבקר ולשים לו גבול ברור.

לומר למבקר הפנימי:"קודם תלמד לדבר באמפתיה ולא בתוקפנות ואז אולי אסכים לדבר איתך". אף אחד מאיתנו לא נהנה ללמוד ממורה שצועק. אז קודם לזהות, אחר-כך לשים גבול ברור להתקפות.

יש לו טריק כזה: "באתי לתת לך ביקורת בונה", "הדברים שלי חשובים לך". הוא משכנע שרק ככה נוכל לצמוח, דרך האשמות וזלזול.

אז מה עושים? מבררים מהי תעודת הזהות של המבקר הפנימי שלכם?

מתי הוא בעיקר מגיע?

איזו דמות הוא לובש?

אילו משפטים הוא אומר?

באיזה טון הוא מדבר?

תוכלו ממש לצייר אותו על דף כדי לראות אותו בבירור.

ודבר נוסף ומאוד מועיל שיעזור בהתמודדות עם המבקר הפנימי זה לעשות את הדבר הבא:

אחרי שזיהיתם את הקול המחליש הזה תשאולו את עצמכם איפה הוא נמצא? איך הוא נראה? איך נשמע?

(יכול להיות שתראו איזושהי דמות מסוימת). אחרי זה תוכלו לדמיין שביכולתכם להחליש, להרחיק, להפוך אותו לקול מצחיק או להעלים אותו בכלל. ממש תדמיינו שאתם מרחיקים אותו עד שהוא לגמרי נעלם.

לסיכום, לדעתי אין דבר טוב בביקורת עצמית. היא מגיעה ממקום שיפוטי שמתייג מהמקום ״בסדר״ או לא בסדר״. ואם התיוג הוא שלילי הביקורת מחלישה, היא גוזלת מאתנו המון אנרגיה ופוגעת בערך העצמי שלנו.

אני מציעה להחליף ביקורת עצמית בהתבוננות פנימה מתוך חמלה, תזכירו לעצמכם שאתם עושים כמיטב יכולותכם עם המשאבים שזמינים עבורכם בכל רגע נתון. הגישה הזו תאפשר לכם להיות סלחנים כלפי עצמכם, וכך תוכלו ללמוד, להתקדם ולהתפתח והכי חשוב - לאהוב ולקבל את עצמכם!

טניה יעקבזון, משחררת מחסמים ומחברת למשאבים, בעזרת הכלים מעולם הNLP.