מדחיינות לפעולה

מכירים את המצבים האלה

כשאנחנו מתחילים לעשות משהו ולא

מסיימים? עוזבים באמצע ואחרי זה כועסים על עצמינו על כך?או כשאתם רוצים לטפל בכל המטלות בבית, כמו לקפל כביסה, לפנות מדיח דווקאביום שאתם אמורים לכתוב עבודה או חשבונות שלא שולמו בזמן למרות שבאמת התכוונתם לעשות זאת?

דחיינות זו תופעה אנושית נפוצה שבה אדם דוחה לעתיד משימה

שהוא אמור להתמקד בה עכשיו, בדרך כלל לטובת פעילות אחרת,

יותר מהנה, פחות מאמצת.

יש כמה גורמים לדחיינות, ביניהם: פרפקציוניזם, חוסר ערך עצמי,

דחיינות כביטוי לחרדה, המענות מרגש שלילי באמצעות הרחקת

משימה, פחד מביקורת שלילית, פחד מכישלון.

למה חשוב בכלל לעבוד על דחיינות?

לדחיינות יש השלכות אמתיות על החיים שלנו.

למשל, עקב הדחיינות אנחנו מגיעים לתוצאות פחות טובות

דחיינים גם מרגישים פחות טוב לגבי עצמם.

דחיינות אפילו פוגעת בבריאות שלנו, מחקרים הראו שאנשים שדוחים

יותר נמצאים יותר בלחץ וכתוצאה מזה המערכת החיסונית נחלשת.

וגם כשאנחנו דוחים אנחנו מוצאים את עצמינו לעתים אוכלים לא מסודר,

לא עושים ספורט, לא ישנים טוב ומזניחים לא פעם גם טיפול רפואי בבעיה.

דחיינות גם מזיקה לאנשים בסביבה שלנו. למשל אם יש לכם פרויקט

לסיים עד מחר ודחיתם אותו כל היום, אז בסוף היום תמצאו את

עצמכם עובדים על זה לתוך הלילה במקום להקדיש זמן לבן הזוג או לילדים.

דחיינות היא גם גורם לחרטות שלנו. אנחנו מתחרטים על כל מה

שפספסנו, על כל מה שהבטחנו ולא קיימנו, על מה שיכולנו לעשות עם

מי שכבר איננו. ולפעמים אלה הן השלכות הכי כואבות ועמוקות של דחיינות.

אז מה גורם לרבים מאתנו בכל זאת להתנהג בצורה לא רציונלית ולפגוע בעצמינו?

מה שקורה הוא שהמוח שלנו מעדיף שנרגיש טוב, וזה יקרה אם לא

נעשה דברים שאנחנו לא רוצים ולא אוהבים. אבל ההנאה הרגעית לא

תספק אותנו לתווך ארוך וגם אי אפשר להרגיש באמת טוב כשהאשמה

מרחפת לנו מעל הראש. החיפוש אחרי התירוצים, הלחצים המצטברים

וחוסר האמינות שלנו בעיני עצמינו גובים מאתנו את המחיר.

לצורך ההמחשה דמיינו שגרות לכם בראש מפלצות קטנות

שמייצגות את הרצונות והרגשות שלכם כלפי המשימה שאתם צריכים

לבצע. כשאתם ניגשים לביצוע המטלה עולים רגשות ורצונות

שליליים וחיוביים יחד. למשל, מישהו רוצה לכתוב מאמר או לפרסם

פוסט חשוב בתחומו, מתחילים לעלות קולות בראש: זה יכול להועיל

לאנשים, זה תחום שאני אוהבת, אני יוצרת דבר חדש, זה כיף לסיים

משהו. ובו זמנית עולים גם קולות שליליים מפי המפלצות בראשינו:

אני עייפה, לא ישנתי מספיק, אולי זה לא יהיה מספיק טוב..

מה שקורה ברוב המקרים, הטיעונים השליליים גוברים על החיוביים.

בדרך כלל לרגשות שליליים יש יותר משקל ובסופו של דבר אנחנו

נמנעים מהמשימה על מנת להפטר מרגשות שליליים וכך מחזקים את

מנגנון הדחיינות שלנו כל פעם מחדש

.

או איך אפשר לשבור את מעגל הדחיינות?

אם יש לכם מטרה, מטלה, פרויקט או חלום חשוב לחלק אותם לפעולות צעדים קטנים.

הרבה פעמים אנחנו שומעים אנשים אומרים משהו כמו "אני עובדת על הפרויקט שלי"

כשאומרים משפט כזה יש סיכוי לא קטן שהם לא עושים שום דבר. זו כותרת כללית מידי. מחקרים

מראים, כי כשאנחנו חושבים על משימות באופן קונקרטי אנחנו תופסים אותם כדחופים. כשאנחנו חושבים

עליהם באופן אבסטרקטי, המוח שלנו אומר- טוב מחר, אין לחץ.

לכן תחלקו את המטלות שלכם למיני משימות ותהיו בפוקוס על הצעד הבא, וכך המוח שלכם גם יחווה את

המשימה כדחופה יותר ויש יותר סיכוי שבאמת תבצעו אותה.

תגדירו מה וכמה תעשו בכל יום או שעה, שתתי-משימות יהיו אפשריות מבחינת זמני ביצוע כדי שלא

תחוו אכזבה ותרגישו שהצבתם לעצמכם יעדים שתעמדו בהם.

דבר נוסף שהמחקרים מראים הוא שרוב הפחדים מביצוע משימה מתפוגגים ברגע שמתחילים בה.

אז הטיפ הבא הוא: תתחילו בצעד אחד קטן, למשל לכתוב משפט אחד של עבודת ההגשה והשארכבר יבוא בקלות יותר או ללבוש בגדי ספורט ונעלי ספורט ולצאת מהבית, ההליכה כבר לא תיראה קשה מידי. מניסיון האישי זה עובד,

כך התחלתי את ההליכות/ ריצות שלי שהפכו לחלק מהשגרה היומית שלי ומה שעוד יותר חשוב, התחלתי ליהנות מהם, מה שהעלה לי את המוטיבציה לצאת להליכה/ריצה הבאה שלי.

המאמאר נכתב על בסיס ההרצאה שלי ושל @monikayadlin בנושא של "ניהול עצמי".